החלטתי לכתוב את הפוסט הזה השבוע,

לאחר פגישה (ראשונה) עם לקוחה חדשה.

מאוד מהר הרגשתי שיש כאן תסכול גדול,

כאב עמוק והרבה ….הרבה ביקורת עצמית.

סיפור אישי, מרגש ומיוחד,

סיפור אנושי שנוגע ללב.

הרבה כאב, הקרבה

ותחושה שהכלי "מלא". תחושה של "עד כאן".

למה לחכות כל כך הרבה זמן עד שפונים לעזרה?

למה?

למה למשוך את החבל עד שהוא נקרא?

למה להישאר עם תחושה של תסכול כל כך הרבה זמן?

תחושה של כאב.

למה להחזיק בבטן בכי ורגשות?

למה זה טוב?

לא משנה למי תפנו אבל תפנו! תפנו לקבל עזרה הכי מוקדם שאתם יכולים!

פסיכולוג , מאמן, פסיכותרפיסט …אני בטוחה שכל אחד יכול לעזור לכם בדרך שלו.

מה שחוב הוא: להחליט ולהתחיל. תבחרו מה שהלב אומר לכם וקדימה.

תפנו הכי מוקדם שאתה יכולים!

מחקרים רבים מוכיחים שאנשים מצליחים יותר, מאושרים יותר יודעים לקבל עזרה ובונים מסביבם סביבה תומכת. הם מבינים כי דרך קבלת עזרה, הם יצליחו לפתור בעיות, לקבל תשובות, לטפל  במחשבות מעכבות, למצוא פתרונות ולהתקדם.

יש תמיד דרך להרגיש יותר טוב!

יש תמיד אופציה אחרת, פתרון אחר שלא חשבתם עליו!

תמיד!

יש תמיד טעם לפנות לעזרה, לדבר , לתת לרגשות שלכם לצאת החוצה. תמיד!

אני יודעת שאתם מהססים.

אולי אתם לא מאמינים שמישהו יכול לעזור

ויכול להיות שאתם גם בטוחים שלבד, אתם תמצאו פתרון

או שבכלל המצב הזה, שאינו טוב לכם, נראה לכם מציאות שאי אפשר לצאת ממנה. זה לא נכון!

מה קורה כשאתם לבד?

לבד, אתם ממשיכים לחשוב יום אחר יום,

ממשיכים לחשוב בדיוק באותה צורה, עם אותן מחשבות ,

עם אותם "סרטים" שאתם בונים לעצמכם בראש,

עם אותן שאלות

עם אותן התלבטויות יום לאחר יום

עם אותם פחדים

תמיד מאותה נקודת מבט.

זה לא עובד חברים יקרים!

תפנו לעזרה, תפנו לחבר, חפשו פתרון. תמיד יש פתרון.

***

"אי־שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונו" . Albert Einstein